חצי האגף הצפון אירי, דני בלנשפלאואר, היה אחד הקפטנים מעוררי ההשראה ביותר בתולדות המשחק, הן ברמת המועדון והן ברמה הבינלאומית. הוא הוביל טוטנהאם להצלחה מקומית היסטורית, כמו גם לקחת את ארצו להישג הגדול ביותר בתולדותיהם. לאחר שהחל את הקריירה שלו בצפון אירלנד עם גלנטורן, זה היה המעבר לבארנסלי באנגליה ב-1949 שבאמת התחיל את הקריירה שלו.
בשנתיים שלו עם בארנסלי הוא פרץ לנבחרת צפון אירלנד משך את תשומת הלב של כמה מועדונים מהליגה הבכירה. בלנשפלאואר עברה לאסטון וילה ב-1951, ואחרי שהות מוצלחת של שלוש שנים עברה לטוטנהאם הוטספר, שהעלתה על היריבה ארסנל על חתימתו. שם הוא יהנה מהצלחתו הגדולה ביותר.
בשנת 1958, בלנשפלאואר התגבר על הטראומה של כמעט אובדן אחיו ג'קי בהתרסקות האוויר במינכן כדי להוביל את צפון אירלנד למונדיאל הראשון אי פעם. הוא שיחק בכל משחק כשצפון אירלנד הגיעה במפתיע לרבע הגמר, לפני שהשתחווה לצרפת. בלנשפלור נקראה כדורגלן השנה באנגליה ב-1958, כאשר טוטנהאם הוטספר הפכה למועמדת קבועה לתוארים גדולים תחת המנג'ר ביל ניקולסון.
בלנשפלאואר הייתה חלק מכריע בקבוצת טוטנהאם הוטספר שיצרה את ההיסטוריה של הכדורגל האנגלי בעונת 1960-61, כשהיא קפטנית הקבוצה לליגה האנגלית והגביע הראשון של המאה ה-20. הם שמרו על גביע האנגלי בשנה שלאחר מכן, ובשנת 1963 הפכה בלנשפלאואר לקפטן הראשון של מועדון בריטי שהניף גביע אירופי כפי שטענה טוטנהאם הוטספר גביע אירופה למחזיקות גביע.
לאחר שפרש ממשחק ב-1964, הוא נהנה מקריירה מצליחה כעיתונאי אך חזר לכדורגל ב-1976 כדי להשתלט כמנהל נבחרת צפון אירלנד, וכן בילה זמן קצר כמאמן צ'לסי. בשנות השמונים חזר בלנשפלור לקריירה שלו כעיתונאי, אך למרבה הצער הוא נפל קורבן למחלת האלצהיימר בשנות ה-1980 לחייו ומת ב-60, בן 1993.
